ח"כ חנין זועבי, מאיימת באינתיפאדה שלישית.
ראש ממשלת בריטניה – רצועת עזה היא כלא גדול.
הבמאי ההוליבודי אוליבר סטון – העיסוק בשואה מוכתב ע"י היהודים השולטים במדיה.
העיתונאי בן כספית, עם אובססיה נגד נתניהו, והמחזאית מרים קיני – נגד חובשי כיפות.
טיל גראד – על אשקלון – תגובת חמאס לשיחות הישירות.
פרשת רמון – "הנשיקה" חלק ב' בתוספת ח"כ תירוש.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
אינתיפאדה שלישית:
ח"כ חנין זועבי (מבל"ד) בוגרת משט "המרמרה" של בריוני ושונאי ישראל התורכיים תומכי החזבאללה, מאיימת באינתיפאדה שלישית של ערבי ישראל.
ובכן גב' חנין, עצם העובדה שאת עדיין ח"כית בכנסת ישראל, היא כשלעצמה הצלחה אישית בנוסח אינתיפאדה שלישית. כי רק בישראל יכולה ח"כית, התומכת בקבוצות טרור אנטי ישראליות, עם הוכחות ברורות ומצולמות, להמשיך לכהן בפרלמנט. וזאת בשל העובדה שהדמוקרטיה שלנו, לא ליברלית ונאורה, אלא פחדנית נסוגה ולא מספיק אמיצה, להוקיע ולהקיא מתוכה ח"כים נוסח זועבי, טיבי, זחלקה, ממשיכי עזמי בשארה שברח מהארץ בשל פעילות ביטחונית אנטי ישראלית.
ואם אכן תפרוץ אינתיפאדה שלישית – התוצאה תהיה מכה קשה לערביי ישראל, הם יוכו, יובסו וישלמו על כך מחיר יקר לטווח קצר ויקר יותר לטווח ארוך.
ואז שלא יבואו בטענות על קיפוח, על דרישה לנאמנות ועל יחס קר מהממשלה והציבור.
ראש ממשלת בריטניה, החדש והצעיר, דיוויד קמרון, בפגישתו עם נשיא תורכיה ("אוהב ציון"), הצהיר כי "רצועת עזה, היא כלא גדול". ובכן, אם רצה להתחנף לארדואן, הוא הצליח, למרות שבתקופת הבחירות טען את ההיפך.
יחד עם זאת, כלא עזה, מנוהל ע"י ממשלת חמאס, יש לה משטרה, שירותי ביטחון ועכשיו אפילו הצהירו על גיוס חובה. יורים קסאמים/גראדים על ערי ישראל מזה 10 שנים. בטלויזיה השווקים סואנים ודוכני הפירות והירקות עמוסים לעייפה. ההברחות נמשכות, סיוע נכנס לעזה ברציפות. אז אם זה כלא – יש הרבה מדינות באפריקה שהיו מתות להכנס אליו. ואם כבר מדברים על טרור וטרוריסטים – כדאי לשאול אותו בהזדמנות – "מה בקשר לאירלנד"? אחרי שיפתור את הבעיה שלו – יטיף לנו מוסר.
הבמאי ההוליבודי הידוע אוליבר סטון, שהוא אנטישימי קיצוני, תומך תנועת מקרטיזם ופשיזם, תומך כוחנות, התבטא בראיון בתקשורת האמריקאית, כי "העיסוק בשואה מוכתב ע"י היהודים, השולטים במדיה". למעשה, לטענתו, היטלר הרג יותר רוסים מאשר יהודים וזה לא מודגש.
ובכן, מר אוליבר סטון ביחד עם השחקן במאי מל גיבסון, אנטישמי לא קטן בשל עצמו שהצהיר לאחרונה כי "רוצה לראות דם יהודי על הידיים", כדאי לקחת שיעורי השלמה בהיסטוריה האנושית.
יש הבדל בין מיליונים שמתים במלחמה אכזרית, לבין מיליונים ש"מושמדים במחנות השמדה" – בצורה מתוכננת ומתוחכמת ע"י מנגנוני השמדה והרס, למטרה אחת בלבד, חיסול העם היהודי.
כשילמדו שני הבמאים את הנוסחה הזאת, יבינו ש"דם יהודי" נשפך עד היום הזה, כדי לשמור על מעמידנו, כבודנו, המדינה, בטחונה ועצמאותה. ולכן קולות מאין אלו, מתוך האפלה הגזענית האנטי ציונית, יביאו כליה וחרפה על אומריהן.
טיל גראד על אשקלון – ואחד נוסף בעוטף עזה.
טיל גראד – נחת באשקלון באזור מגורים, ליד בנין, בנס לא היו נפגעים, רק פגיעה ברכוש. מדובר ברמז מהחמאס, או בתזכורת לביבי ששיחות ישירות עם אבו-מאזן לפי הנחיה של אובמה הן פתח לצרות מעזה החמאסית. נקווה שהפעם לא יחכו 8 שנים של קסאמים וגראדים כדי לתת תשובה הולמת.
והתשובה היא בשלב א' – "עופרת" ובשפע על עזה ובנותיה בעיקר פגיעה בסמלי ממשל ומחנות חמאס.
בשלב ב' – לעבור ל"יצוקה" – לאמור: אם הקסאמים, גראדים ימשיכו לעוף, כך גם ראשי החמאס.
ושלב ג' – "עופרת יצוקה" ב' – אבל הפעם לסיים את המלאכה שנשארה בלתי פתורה "מעופרת יצוקה" א' – לאמור הריסת כל תשתיות חמאס, חיסול חמאס על מנהיגיו, וכמובן שחרור שליט עם עד אז עדיין ימשיכו להתברבר בעניינו.
המחזאית מרים קיני
בדיון בוועדת פרס התיאטרון הצהירה פומבית שהיא לא מוכנה שבוועדה יכהנו חובשי כיפות והמשיכה הגב' קיני, בדברי חכמה וחידוד, לא כל יהודי עם זקן הוא יהודי טוב.
ונשאלת השאלה, מה לגבי כל יהודי בלי זקן?
הגב' קיני שייכת לזן נכחד, שהולך ותופס תאוצה לאחרונה, כת מתוך כוחות האופל, שונאי דת, דתיים וסממני יהדות.
לא כל הנשים, נוסח גב' קיני, בלי כיפות, הן נשים טובות, יהודיות ציוניות ומתאימות לשבת בוועדות למיניהן – וכדאי שנשים נוסח קיני לא ישבו ולא יכהנו בתפקידים ציבוריים, כי מדבריה עולה כי היא גזענית, מתוסכלת, חסרת אהבה ותרבות, מלאת שנאה ותסכול.
האבסורד שבהערה הגזענית של המחזאית גב' קיני, שהתנגדותה לחברים נוסח עו"ד מיכה ינון (בעל כיפה) ודוד אלכסנדר (בעל כיפה), תרומתם לתרבות ישראל, בשנים האחרונות, אולי גדולה יותר מהמחזאית (ולא מן הגדולות) – במהלך תפקידיהם בשירות הציבורי.
העיתונאי בן כספית
בן כספית, נתקנא מאד בחברו דן מרגלית, שפיתח אובססיה נגד חברו אולמרט וקיבל על כך כותרות רבות בתקשורת ורוצה להיות דן מרגלית נגד נתניהו. האובססיה של בן כספית הנתמכת ע"י מערכת עיתון מעריב, מתוך שיקולים זרים של מאבק בעיתון "ישראל היום", התומך בנתניהו.
התוצאה: עמודים שלמים בעיתון מעריב, עם כותרות ענק - בנושאים שוליים הקשורים לביבי ושרה, תוך תיאור פרשנות והתייחסות, הנובעת משנאה אישית בלתי מרוסנת ותסכול עיתונאי הנובע ומבעבע מבין השורות.
חבל, ממש חבל לרחם עליו. בין העובדות והכתבות, יש פה ושם גם דברים נכונים וראויים לביקורת, אבל הם נעלמים ונגנזים במלל המיותר והמעצבן שמסביב.
ממש גועל נפש עיתונאי. האבסורד שבעניין שככל שבן כספית יתקוף את נתניהו – כך יגדלו מספר המנדטים שלו – ואם זה מה שהוא רוצה, אז הוא מצליח בגדול.
המסיבה בבית ראש הממשלה
מדובר ביום הולדת, לבן של ביבי. המסיבה והאירוע נפלו במקרה ליום לא מוצלח של נפילת המסוק. כשהודיעו לביבי על איבוד קשר עם המסוק, האירוע כבר התחיל. האפשרויות היו:
א. להפסיק מיד ולפזר הקהל ולבשר על פאניקה גדולה.
ב. להמשיך אבל בלי ביבי – פאניקה קטנה.
ג. להמשיך עם ביבי בהפסקות להתעדכנות.
תפקידו של ראש ממשלה, באירוע מעין זה, הוא פאסיבי בלבד, רק לקבל עדכונים, אין הוראות, אין החלטות, אין צורך בישיבת ממשלה.
כלומר: הדרישה של התקשורת והמבקרים להפסיק האירוע ולנסוע למשרד – היא ריקה מתוכן מעשי. הפסקת האירוע מבחינה תקשורתית ציבורית גרועה יותר. הביקורת הנספחת – למה אירוע פרטי מבוצע במעון הרשמי של ראש הממשלה, הממומן ע"י כספי ציבור, הוא ציני ומתגרה.
גם הנשיא אובמה – לא יעשה יום הולדת לילדים שלו, מחוץ לבית הלבן, ויש להניח שחברות של הבנות יורשו להכנס לאזור המגורים, כי אלה הם החיים – גם של נשיאים וראשי ממשלה.
ואסור לשכוח – את הנושא הביטחוני.
אירוע של ראש ממשלה כרוך בארגון ביטחוני מסובך ויקר ואילו במעון ראש הממשלה, כל הנושאים האלה כבר מאורגנים מראש ממילא.
בקיצור ולעניין – לנפח את האירוע מעבר לפרופורציות – הוא לא יפה, לא רצוי אלא אם יש לכתב ולעיתון אובססיה אישית פוליטית וכלכלית.
שלא תהיה אי הבנה – הציבור או חלקים גדולים ממנו, שעיניהם בראשם, ידעו להתחשבן בבוא העת עם המלעיזים, המתוסכלים, המשמיצים, שונאי ישראל, שונאי הדת והאמונה היהודית, ויעמידו אותם במקומם הראוי.
פרשת רמון "הנשיקה"/לחישה" – פרק ב'
הנשיקה או הלחישה, לסאיב עריקאת שליחו של אבו-מאזן, לא להגיע לשיחות ישירות עם ביבי – מעוררת סערה. עד שלב מסוים האמנתי לרמון ולגרסתו – אבל אחרי שהעיתונאי גדעון לווי (מ"הארץ"), שהוא חולה סופני "פוליטי" – שרואה בפלסטינאים, אנשי אש"פ, פת"ח, נוסח אבו-מאזן, שמזדהים בסתר ליבם עם איראן, חמאס וחזבאללה – יותר מאשר עם מדינת ישראל. כאשר גדעון לוי הצהיר במאמר שהוא תומך ברמון – שיניתי את דעתי. ההכחשות של רמון – כבר לא יועילו. הנזק לקדימה וציפי לבני, נעשה ורמון מצטייר כמאכר סוג ב' וקלף פוליטי טוב לליכוד.
פרשת ח"כ תירוש ועו"ד אלשטיין
נו באמת, בשביל מה יש חברים – אם לא בשביל קומבינות כאלה.
ההחלטה לגבי ילדי הזרים
ההחלטה לגרש 400 ילדים של עובדים זרים – נשמעת רע. אבל הכותרת על גירוש – מטעה, מזויפת ולא נכונה. שימוש בילדים כדי להכשיר את השהות הבלתי חוקית של ההורים, היא החמורה. העובדים הזרים הבלתי חוקיים + ילדיהם הם פצצה מתקתקת, שיש לפרקה מהר וטובה שעה אחת קודם.
הטיפול בעובדים הזרים ובמיוחד בשוהים הבלתי חוקיים. לרבות אלה שזורמים מאפריקה דרך מצרים – לוקה בחסר.
אין מדיניות ברורה – וזה סוד הכישלון. להשתמש בילדים כמגן לפני המחנה האסור, הוא תרגיל ישן. חבל שרבים מהחברה והציבור נופלים בפח הזה. המדובר ב"חומר נפץ" חברתי ומוסרי – שיהפוך גם לביטחוני.
כמו בניתוח שיש לחתוך איבר אחד כדי להציל את הגוף כולו, יש לנסח מדיניות הגירה + עובדים זרים וילדיהם ולפעול מהר על-פיה.
ולמרות הכל מדינת ישראל "נוע תנוע".
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
